שופטים בטלוויזיה

יש מקום לבקר גם את המבקרים.
מכיוון שארצנו מוצפת בתוכניות מציאות ותחרויות "כשרונות" שונים נולד הצורך בפרופסיה חדשה - שופטים לתחרויות טלוויזיה. השופטים הנבחרים משמשים כבעלי סמכא כביכול בתחום שבו הם שופטים, לרוב הם דמויות מוכרות מאותו התחום, ובעלי אופי צבעוני הקורץ לשבצם במסך הקטן. יחד עם זאת, לעתים רבות קיים פער בין תפיסת השופט (והפקת התכנית) את עצמו, לבין המציאות בשטח. כך אנו עשויים למצוא מוכי גורל שונים המשוכנעים שהם פאר היצירה, אנשי מקצוע חסרי כל טאלנט תקשורתי, הפרעות אקסטרוברטיות המחכות להתפרץ, ועוד יצורים הזויים ומרעין בישין קשים לעיכול אחרים בשעות השיא של הצפייה בטלוויזיה.
בפועל, מתוך נקודת מוצא של "גיבור משנה" בסיפור העלילה כביכול של המתחרים, יותר משופט אחד הצליח לפרוץ את מחסום האהדה, ההזדהות, ההומור והרייטינג ולהפוך לפרוטגוניסט בעצמו.
מקומם של השופטים המובילים בתחום ההזייה, המוזרות או העלאת סף העצבנות של המבקר לא נפקד גם מהבלוג.
מכיוון שמדובר על אנשי מקצוע (???) בתחומים שונים ומגוונים, הרגשתי שאין זה אתי לבצע שיפוט השוואתי ביניהם בעצמי, ולכן הרשימה אינה מדורגת וסדר השמות הוא אקראי לחלוטין (טוב, לפי הסדר שבו הם קפצו לי לראש).

דוד דביר - בחייאת צביקה, הבאת אותה ביציאה גדולה. השופט "הרע" של הרקדנים הצליח להפיק מספר רגעים של דרמה במהלך עונות התוכנית. מהפך ויזואלי שעבר בעצמו מקוקו לקארה קצר לא הוריד את רמת החרדה של המשתתפים טרם קבלת גזר דינו, וגם לא את חלחלת הצופים. דוד הוא גם נוכח קבוע ברשימת הכבוד של - "אין מצב שהוא לא הומו".

צביקה פיק - לא מדובר על אדם רגיל, המאסטרו הוא כבר מוסד תרבותי. אודה ואתוודה - האיש גאון, וכתב כמה מהיצירות המוסיקליות הגדולות שלנו (אין הכוונה לדיוות אירוביזיוניות דווקא). כפי שמקובל לחשוב, הגאונות נלווית פעמים רבות לסוג מסוים של טירוף, וטירוף נלווה פעמים רבות לסוג מסוים של צביקה פיק. התעקשותו לשמר את אופנת הפאייטים גם במאה ה-21 ראוייה לציון, אך מעציבה. אין ספק שלאיש מגיעה תכנית ריאליטי משל עצמו, אך אני בספק אם יש בנמצא פיגורה שיכולה לשפוט אותו.

אלי מזרחי - אלי מתבלט כדביאנט גם בקרב שלושה יצורים אחרים. הוא מהווה שלב נוסף באבולוציה האנושית, שלב שבו אין יותר צורך במפרקי עמוד השדרה הגבי והצווארי, וכל תיקון תנוחה (לצורך הסטת המבט למשל) מתבצע על ידי סיבוב כלל הגוף. בכך הוא יכול להוות בן-זוג טבעי לפנינה רוזנבלום, ויתכן ומהזוג הזה תגיע מהישועה (אם כי גם מקומו ברשימה מסויימת בסמוך לדוד דביר מובטח).

צדי צרפתי - כל מילה מיותרת כאן. אדם בעל כוחות מנטליים כה גדולים, עד שנדמה שנפשו ומוחו לא נמצאים במקום שבו נמצא גופו. אדם שמסוגל להביע מנעד אדיר של רגשות, קולות ומשמעויות על ידי הבעת פנים אחת בלבד. אדם שגידל על ברכיו דורות של אמנים (???) ישראלים. צדוק, אתה לא תמיד צודק.

רינה מצליח - כנראה הזוכה בתואר השופט הכי מפחיד בטלוויזיה. מסוגלת להצמית שגרירים למולדתם על ידי קימוט זווית האף בלבד. המעבר החלק מהעיתונאות לריאליטי לא הוריד כהוא זה מתפיסת המקצוענות שלה. או שאולי פשוט אף אחד לא מעיז להגיד שום דבר?

גיא זוארץ - האמת היא שבכלל לא מדובר על שופט אלא על מנחה בתכנית שבה כל משתתף הוא בעצם שופט. גיא נכנס לרשימה בזכות כמה יכולות מרשימות שלא נעלמו מעיני כולנו - היכולת להישאר באותה חולצה 52 ימים, היכולת לא לאלתר אפילו מילה במהלך ההנחייה של התכנית, והיכולת להיות משעמם ובנאלי גם בתכנית הכי מרתקת (קהל) בטלוויזיה.

מיקי בוגנים - עצם הנוכחות ברשימה נקנתה בזכות, אבל גם מכיוון שעד עכשיו היתה נציגות יתר גברית. ללא ספק מדובר על אחת הפיגורות המשעשעות/מעצבנות בנבכי התרבות הישאלית לדורותיה. מספר מפיק טלוויזיה עלום: "מרחוק היא דווקא נראתה בחורה חמודה, קצת שמנמנה אבל חשבתי שהיא רק מלאה במקומות הנכונים. מקרוב זה כבר היה משהו אחר".

ריקי גל - מי זוכר שמרגול יושבת היום בכסאה של ריקי ב"כוכב נולד"? ריקי היתה השופטת הראשונה שהעיזה לקטול ועל כך תבורך (באמת תבורך). הבעייה היא שלא תמיד הבנו את ריקי. שלא לדבר על השיבה להודו...